ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' משרד הבטחון ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים שני רכבים. אין מחלוקת שרכב הנתבעים בתביעה העיקרית ("הנתבעים") פגע ברכב התובעת בתביעה העיקרית ("התובעת") בדלת הקדמית שמאלית של הרכב. המחלוקת מתייחסת לנסיבות הפגיעה, לאחריות לה וכן לנזקים הנוספים שנגרמו לרכב התובעת.

יצויין כי למקום התאונה הגיע בוחן תנועה, דו"ח הבוחן צורף לכתבי הטענות, אך הבוחן לא התייצב לעדות. בנסיבות אלו דו"ח הבוחן לא ישמש ראייה בתיק, כשם שלא ישמשו ראיות הודעות של עדים שונים שמסרו עדותם במשטרה, אך לא התייצבו למתן עדות. העידו בפני רק שני עדים: נהגת רכב הנתבעים ונוסע ברכב התובעת.

נהגת הנתבעים העידה ראשונה והיא העידה שהיא נהגה רכבה בנתיב הימני בכביש, עצרה ברמזור אדום ועם התחלפות הרמזור החלה בנסיעה. בעודה נוסעת היא הבחינה ברכב היסעים העומד בשול הימני של הכביש, כשכל ארבעת גלגליו מחוץ לתחום הכביש. היא המשיכה בנסיעה ולפתע נפתחה דלת הנהג שהיתה סגורה קודם לכן, וחסמה חלק מנתיב הנסיעה. היא לא מצאה לנכון לבלום מאחר ונותר די מקום בנתיב, והיא החליטה להמשיך בנסיעה איטית ולסטות מעט שמאלה כדי לעקוף את הדלת. לפתע, וכאשר רכבה כבר היה קרוב לרכב העומד, יצא הנהג מתא הנהג, עמד, הסתכל עליה, ואזי החל לרוץ לתוך הכביש, לתוך נתיב נסיעתה. כדי שלא לפגוע בנהג היא בלמה, הסיטה את כל הרכב ימינה, ופגעה בדלת השמאלית קדמית של הרכב. רק לאחר התאונה היא עצרה וראתה שהנהג נמצא במרכז הכביש, מעבר לנתיב השמאלי שבכיוון נסיעתה, ליד מעקה הבטיחות. הנהגת העידה במפורש כי הפגיעה בדלת היתה פגיעה מכוונת שנעשתה מתוך החלטה מודעת שעדיף לפגוע ברכב מלפגוע באדם. אשר לנזקים, הפגיעה היתה רק בדלת הקדמית, ולא היתה כל פגיעה בחלק האחורי של הרכב. לדברי העדה עוד במהלך הנסיעה היא הבחינה שהפנס האחורי ברכב התובעת שבור.

עד התובעת העיד שהוא נסע עם בן דודו ולפתע כבה הרכב. הוא ובן דודו דחפו את הרכב לשול הדרך, בן דודו נסע, והוא נשאר לנסות ולהתניע את הרכב או להזמין גרר. הוא ירד מהצד הימני של הרכב הסתובב, ניגש לתא הנהג ורכן פנימה כדי לנסות ולתקן את הדרוש. לפתע הוא ראה רכב מתקרב אליו במהירות, ופוגע בו ובדלת. הוא עף לעבר מעקה הבטיחות ואיבד את ההכרה. העד הכחיש נמרצות את הטענה לפיה הוא רץ במכוון לתוך הכביש. אשר לפגיעות, רכבו היה חדש, לא היו בו כל פגיעות או שריטות טרם התאונה, וכל הנזקים הנטענים אירעו בתאונה הנדונה.

בחנתי את עדוית הצדדים ואת המסמכים שהוגשו, והגעתי למסקנה שהתאונה אירעה כמפורט על ידי עדת הנתבעים. עדותה של נהגת הנתבעים היתה עקבית ומשכנעת, היא תאמה לאמור בהודעתה במשטרה, ואני מקבלת אותה במלואה.

מאידך, עדותו של עד התובעת, אינה משכנעת ואף בעייתית. העד עצמו העיד על עצמו כי אינו זוכר דברים רבים עקב מצבו, כי הוא עבר טראומה והוא עצבני (ראה בעמ' 10 שורות 19 – 20 לפרוטוקול). בחינת העדות מעלה בה תהיות רבות, ואציין רק לחלקן.

ראשית, עד התובעת העיד שעד לתאונה רכבו היה תקין לחלוטין וללא פגיעות. ואולם בהודעה שנמסרה לתובעת לאחר התאונה, ואשר צורפה לכתב התביעה, נכתב שרכב התובעת נפגע באותו יום פעמיים. תחילה נפגע הרכב מאחור על ידי רכב שברח, ולאחר מכן נפגע ע"י רכב נוסף שפגע בדלת הנהג ובנהג עצמו (נ/5). העד נתבקש להבהיר את הדברים וטען שאין זו הודעתו מאחר והוא שהה אז בבית חולים. תשובה של ממש לא ניתנה. תשובת העד גם לא היתה עקבית, תחילה טען שאינו זוכר (עמ' 9 שורה 28) ולאחר מכן טען שלא היה כל אירוע נוסף (עמ' 10 שורה 1). הגרסה הרשומה בהודעה הנ"ל לפיה הרכב נפגע תחילה מאחור על ידי רכב אחר, ולאחר מכן נפגע שוב על ידי רכב נוסף שפגע בדלת הנהג ובנהג, תואמת לגרסת עדת הנתבעים. שנית, עד התובעת הגיש הודעה נוספת, ת/3, בה מפורטים פרטי האירוע. בהודעה זו פרטי האירוע שונים ולא מצויין שהיו שתי תאונות. העד נשאל מתי נכתבה ההודעה הנוספת והשיב שאינו זוכר (עמ' 10 שורה 19). לא ברור מדוע נמסרו שתי הגרסאות לקרות התאונה ועל ידי מי, אך הדבר אומר דרשני. שלישית, בהודעה נ/5 נכתב שנהג הרכב הוא העד שהעיד, למרות שהעד העיד שלא הוא נהג ברכב אלא בן דודו. גם לתמיהה זו לא ניתנה כל תשובה בעדות, ובן הדוד לא זומן להעיד.

יתר על כן. בחינת העדות מעלה כי כל אימת שהעד נתקל בקושי הוא טוען שאינו זוכר, וכי התאונה היתה עבורו טראומטית, וזאת למרות שכאשר הוא נשאל לגבי פרטים שנראים לו בלתי בעייתיים הוא משיב ללא כל קושי (ראה למשל בעמ' 10 שורה 21 ואילך). יש להוסיף כי התובעת לא זימנה לעדות את אותו בן דוד (חסן), כדי שיוכל לתמוך בטענה שעובר לתאונה הרכב לא היה פגוע מאחור, וגם עניין זה עומד לחובתה. ולבסוף, עד התובעת הכחיש את הטענה לפיה הוא רץ לתוך הכביש, אך אישר כי בתום התאונה הוא היה מהעבר השני של הכביש, בצידו השמאלי. לא ברור כיצד נזרק העד למקום זה, אם הוא לא התפרץ לכביש, שהרי התאונה אירעה בנתיב הימני של הכביש.

סיכומו של דבר, אינני מקבלת את גרסתו של עד התובעת ואני מעדיפה את עדות עדת הנתבעים.

המסקנה היא שנהגת הנתבעים החליטה לפגוע ברכב התובעת במתכוון, וכדי למנוע פגיעה באדם שהתפרץ במפתיע לתוך נתיב נסיעתה. לא נטען, ודאי לא הוכח, שהיא יכולה היתה לנהוג אחרת משנהגה, או שהיא יכולה היתה למנוע את הפגיעה, או לכל הפחות לנסות למנוע את הפגיעה, בדרך אחרת. החלטה זו היא החלטה הגיונית, סבירה ומתבקשת, ולא ניתן לייחס לנהגת הנתבעים כל התרשלות בגין החלטתה להעדיף פגיעה ברכוש על פני פגיעה בנפש.

המסקנה היא שהתובעת לא הוכיחה שנהגת הנתבעים התרשלה כלפיה. יתכן, ולכך אתייחס להלן עת תיבחן התביעה הנגדית, שניתן היה לצפות שנהגת הנתבעים תאט רכבה עוד יותר לאחר שהבחינה שדלת הנהג נפתחת. אך גם אם כך הדבר, אין בכך כדי ליצור עילה לתביעה נגדה, וודאי לא על ידי מי שמחליט ביודעין להתפרץ במפתיע לתוך כביש. זאת ועוד. התנהגות נהג התובעת היא התנהגות מכוונת, לא הגיונית, בלתי סבירה ובלתי צפויה, והיא מנתקת כל קשר סיבתי בין רשלנות אפשרית שבהתנהלות נהגת הנתבעים, לבין קרות התאונה.

אשר לתביעה הנגדית. כאמור, קבעתי שהחלטתה של נהגת הנתבעים לסטות ימינה תוך פגיעה ברכב התובעת היתה החלטה סבירה בנסיבות העניין. עם זאת אני סבורה שיש לייחס לנהגת הנתבעים רשלנות תורמת מסויימת, בגין כך שלמרות שהבחינה שדלת הנהג נפתחת היא לא בלמה רכבה. הנהגת צריכה היתה לצפות שאם דלת הנהג נפתחת לכביש, יבוא בעקבותיה אדם, והיה עליה לנקוט אמצעים למניעת פגיעה בו. לאור האמור יש לייחס לנהגת הנתבעים רשלנות תורמת מסויימת, ובנסיבות העניין אני מעריכה שיעורה ב - 20%.

התוצאה היא שהתביעה העיקרית נדחית, והתביעה הנגדית מתקבלת.

לאור האמור ישלמו הנתבעים שכנגד באמצעות הנתבעת שכנגד 1, לתובעת שכנגד סך של 11,945 ₪ צמוד מיום 23.12.08 בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מהסכום הפסוק. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

התביעה העיקרית נדחית, ללא צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ו סיון תשע"א, 28 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: